UNRWA SCHOOLS OF WAR (HEBREW)

http://www.maraah-magazine.co.il/show_item.asp?levelId=65731&itemId=27&katavaId=4497&itemType=0

בעקבות דו”חות ביקורת על מערכת החינוך של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו”ם (אונר”א), יזמו דוברים של אונר”א מסע ברחבי העולם שמטרתו להעביר את המסר כי יש ספרי לימוד חדשים שאונר”א מקבלת מהרש”פ שאינם עוסקים בהסתה.

המסע הצליח לשכנע את איפא”ק, השדולה של ישראל בוושינגטון, להוריד את הדיון על אונר”א מסדר היום בכנס השנתי של איפא”ק. גם משרד החוץ הישראלי שוכנע על ידי אונר”א כי חל שינוי מהותי במערכת החינוך שלהם. בנוסף, נראה כי אונר”א גם הצליחה לשכנע בכירים בקונגרס האמריקני, בפרלמנט הבריטי, בפרלמנט הקנדי ובפרלמנט האוסטרלי כי ספרי הלימוד החדשים שהוכנסו למערכת החינוך שלה לשנת תשע”ד אינם מהווים כל בעייה.

כדי לבדוק את המצב לאמיתו, שכר “המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון” את ד”ר ארנון גרוס, מומחה לאיסלאם ועיתונאי ותיק של המחלקה הערבית בקול ישראל, שיבדוק, יתרגם ויבחן את 150 ספרי הלימוד החדשים שהכניסה הרש”פ למערכת החינוך של אונר”א. ממצאי הבדיקה הוצגו בכנסת, בוועדת החוץ של הסנאט האמריקני ובפרלמנט הבריטי.

חממות שנאה

אונר”א מספקת שירותי חינוך לילדי הפליטים הפלסטיניים ביהודה, שומרון וברצועת עזה וכן בירדן, סוריה ולבנון. בשנת הלימודים 2011/12 היו לאונר”א 245 בתי ספר ברצועת עזה שבהם לומדים 225,098 תלמידים ו-99 בתי ספר ביו”ש שבהם לומדים 51,695 תלמידים. בתי הספר של אונר”א מלמדים על פי תוכניות הלימודים המקומיות ומשתמשים בספרים שמוציאות לאור הממשלות המארחות. וכך, ספרי הלימוד בבתי הספר של אונר”א קוראים לעיתים קרובות למאבק מזויין נגד ישראל שממנה הם שוללים כל לגיטימיות כמדינה ריבונית וכלולה בהם דמוניזציה חמורה. זה עומד בניגוד גמור למחויבותה המפורשת של אונר”א לאידיאל השלום ולמטרת האו”ם עצמו בדבר פתרון של שלום לסכסוך במזרח התיכון. הדבר גם סותר את חובתה של אונר”א כגוף של האו”ם לתת לכל המדינות החברות בו יחס שווה ולעולם לא לקדם גישה של אי-הכרה במדינה חברה, דעה קדומה והצגה סטריאוטיפית, שלא לדבר על דמוניזציה נגדה.

ממצאי מחקרו של ד”ר גרוס העלו שלושה מאפייני יסוד:

* שלילת לגיטימיות – מהיהודים נשללות כל הזכויות בארץ ישראל, ואפילו זכויות במקומות הקדושים להם בה; הם אינם נמנים על תושביה הלגיטימיים של הארץ; השם “ישראל” כמעט שאינו מופיע במפות, ולעיתים קרובות הוא מוחלף בשם “פלסטין”; אזורים וערים בתוך ישראל בגבולות שביתת הנשק 1949 מתוארים בלעדית כפלסטיניים; המונח “שטח ישראל” מוחלף לעיתים קרובות בביטויים לשוניים עוקפים.

* דמוניזציה – נאמר על ישראל כי היא המקור לפגעים רבים שבאו על הפלסטינים ועל ערבים אחרים. ספרי הלימוד של הרש”פ הנלמדים בבתי הספר של אונר”א מלאים בהאשמות נגד ישראל בתחומים שונים, ואין בהם כל מידע אובייקטיבי על ישראל והיהודים שעשוי היה לאזן את התדמית השלילית שלהם.

* קריאה למאבק אלים לשחרור במקום לשלום – מאבק זה, שלעולם אינו מצומצם לשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה בלבד, מקבל אופי מחייב על ידי שימוש במושגים איסלאמיים מסורתיים של ג’יהאד ומות-קדושים (שהאדה). ההגשמה בעלת האופי האלים של מה שמכונה “זכות השיבה” משתלבת היטב עם רעיונות אלה. נושא אחרון זה מודגש מאד בספרים הנלמדים בבתי הספר של אונר”א וממלא תפקיד בולט בחזון הפוליטי הפלסטיני של מאבק מתמשך נגד ישראל – הבלתי לגיטימית והמפלצתית – עד להחרבתה הסופית.

הטפה מתמשכת כזאת של התנגדות לשלום בקרב מאות אלפי בוגרים של אונר”א במשך ששת עשורי פעילותה היא תרומתה להנצחת הסכסוך במזרח התיכון. הגיע הזמן שאונר”א תשנה קו זה, ועל המדינות הדמוקרטיות התורמות לו לעודדה לעשות כן.

לדרוש מאונר”א לתקן

בעניין שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל, יש לתבוע מאונר”א כי בכל מפה המציגה את הגבולות המדיניים של היום, יסומן שטחה של מדינת ישראל בגבולות 1949 בשם “ישראל”. יש לחייב את אונר”א לא להשאיר שטח זה ללא שם, וודאי שלא לסמנו בשם “פלסטין”.

בכל טקסט המפרט בספרי הלימוד הנלמדים בבתי הספר של אונר”א את מדינות האזור בימינו, על אונר”א לאזכר את ישראל כמדינה ריבונית מן המניין. כל איזכור בטקסט של אזור, ישוב או אתר בתחומי ישראל בגבולות 1949 ומתייחס למצב היום, אסור שיתאר אותם כ”פלסטינים” בלבד.

בכל דיון במקומות הקדושים בארץ יש להזכיר גם את המקומות הקדושים ליהודים בצד המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים. בכל איזכור של מקום שהוא קדוש ליהודים (לדוגמה: הכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר רחל) – יש לציין זאת.

בכל דיון בנושאי אוכלוסיה, ישוב ודמוגרפיה בארץ היום, יש לכלול גם את 5.5–6 מיליוני היהודים החיים בה. בכל מפה המפרטת את הישובים בארץ היום, יש לדרוש כי יופיעו גם הישובים היהודיים החשובים כמו תל-אביב, אילת ואשדוד .

יש לתבוע מאונר”א לא להשתמש בביטויים עוקפים כגון “שטחי 48”, “הפנים” או “הקו הירוק” כתחליף לביטוי “שטח ישראל”, ולא לזייף תעודות היסטוריות (הבול המנדטורי, למשל).

בעניין הדמוניזציה של ישראל, יש לדרוש מאונר”א כי ספרי הלימוד של הרש”פ שבשימושה לא ייכללו קטעים שיש בהם דמוניזציה ארסית או דה-הומניזציה, או כל תיאור החורג מהצגת ישראל ו/או היהודים כיריב נורמלי בעל זכויות, אינטרסים ועמדות משלו.

יש לדרוש כי בספרים יתווספו קטעים המציגים את היהודים וישראל באור אובייקטיבי. כך למשל, על הספרים לכלול טקסטים על מבנה המשטר בישראל, הכלכלה הישראלית, התרבות העברית, המדע והטכנולוגיה בישראל, ההיסטוריה היהודית, וכולי. יהיה בכך משום איזון מול גודש דברי-הביקורת נגד ישראל שהספרים מלאים בהם.

חשוב מאד שיודגש בספרים כי למרות הסכסוך, גם היריב היהודי/ישראלי הוא בן אנוש וכי יש לנהוג בו ככזה. כמו כן יש לדרוש כי בספרי הלימוד תבוטל הקריאה למאבק אלים ותיכלל בהם תמיכה מפורשת בפתרון של שלום לסכסוך. על הספרים להדגיש את הבחירה בשלום כקו אסטרטגי ואת המשא ומתן כאמצעי היחיד להשגת פתרון לסכסוך. יש לבטל כל הצגה של מאבק מזויין או אלים כפתרון.

יש לאזכר בספרים ג’יהאד ומות-קדושים (שהאדה) בהקשרים היסטוריים בלבד ולא כחלק מהמציאות היום.

את המאבק הטריטוריאלי נגד ישראל יש לסייג לשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה ולא לכלול בו את שטחי מדינת ישראל בגבולות 1949.

על ספרי הלימוד להדגיש בתיאורים של מה שמכונה בהם “נכבה”, כי זוהי תוצאה של מלחמה שבה פתח הצד הערבי עצמו ולא תוצאה של תוקפנות הצד היהודי, כפי שזה מתואר כיום. על בתי הספר של אונר”א ללמד את הילדים הפלסטיניים להכיר באחריות הצד שלהם לאירועים ולא להחצין אשמה. הדברים אמורים גם לגבי מה שמכונה “חומת ההפרדה” שהוקמה להגנה מפני פיגועי התאבדות של פלסטינים בישראל. כמו כן יש להציג לתלמידי בתי הספר של אונר”א את מה שמכונה “זכות השיבה” כעמדת הצד הפלסטיני בלבד ביחס לפתרון בעיית “הפליטים הפלסטינים”, וכי על הפתרון עצמו לבוא אך ורק במסגרת מו”מ ובהסכמה