ד”ר ארנון גרויס: סיכום ההתייחסויות ל”אחר” היהודי-ישראלי ולשלום בספרי הלימוד של הרש”פ

כולל אלה שבשימוש בבתיה”ס של אונר”א
(יוני 2019)

אני מזרחן בהשכלתי, בעל תואר ד”ר בתחום זה מאוניברסיטת פרינסטון. במקצועי אני עיתונאי ועבדתי 42 שנה בתפקידים שונים בקול ישראל בשפה הערבית. מאז שנת 2000 אני עוסק בחקר היחס ל”אחר” ולשלום בספרי לימוד במזה”ת ופרסמתי מחקרים על כך.[1] בשנים האחרונות אני מתרכז באופן מיוחד בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית (רש”פ).

הרש”פ התחילה להוציא ספרי לימוד משלה בשנת 2000 (להוציא מספר ספרים ניסיוניים שהוציאה עוד קודם לכן). בדקתי ספרים אלה מאז הופעת הספר הראשון וכתבתי מספר מחקרים על כך.[2] בשנים 2016 – 2018 הוציאה הרש”פ ספרי לימוד חדשים שהחליפו את קודמיהם. גם ספרים אלה בדקתי ופרסמתי עליהם מחקרים.[3]  הספרים שמוציאה הרש”פ נלמדים בכל בתיה”ס – כולל אלה של אונר”א – בשטחי הגדה המערבית, רצועת עזה ורוב בתיה”ס במזרח ירושלים.

לגבי שיטת המחקר שנקטתי בה, הקפדתי לאסוף את כל ההתייחסויות הרלבנטיות לנושא שנמצאו בספרים ולהציבן כציטטות בפרקים השונים שנקבעו עפ”י קטגוריות נושאיות. באשר לאופי החומר שנאסף – מדובר בכל צורות הטקסט הכתוב, כולל סיפורים, שירים, שאלות חזרה, תרגילי לשון, הערות שוליים וכד’. נכלל גם חומר שאינו טקסט כתוב, כגון תצלומים ואיורים, מפות, טבלאות ותרשימים. כל התייחסות, בין אם “חיובית”, “שלילית” או “נייטראלית”, זכתה לאותה מידה של תשומת לב ונכללה בדו”ח כמות שהיא כמעט ללא כל ניתוח, להוציא דברי קישור והערות הסבר קצרות לפי הצורך. התמונה הניתוחית ניתנה בפרק הסיכום על בסיס החומר הנאסף והממויין, כולל הבהרת משמעויותיו והשלכותיו על עתיד הסכסוך. כקנה המידה להערכת החומר בהקשר זה שימשו העקרונות המופיעים במסמכי אונסק”ו בנוגע להתייחסות ל”אחר” ולשלום (ראו בנספח בסוף נייר זה). ממצאי מחקרים קודמים שערכתי, ושבהם נבדקו ספרי לימוד ממדינות שונות, אפשרו בדיקות השוואתיות שהביאו לגיבוש קריטריוני מחקר מקיפים ואף סייעו באיתור חומר רלבנטי שנעדר מספרי הלימוד. יודגש כי לא נכללו במסגרת חומר המחקר ציטוטים מתוך ספרי קודש דתיים וכן מסרים של פטריוטיזם פלסטיני וכן אלה הנוגעים לזהות הפלסטינית, הערבית והמוסלמית שלא במסגרת הסכסוך (לדוגמה: אהבת הארץ, דבקות בירושלים, התייחסות מבחינה היסטורית או גיאוגרפית – אך לא מבחינה פוליטית – לארץ כולה כאל “פלסטין”, גאווה על המורשת התרבותית הפלסטינית, פולמיקה דתית אסלאמית נגד “הכופרים” באופן כללי, וכד’).

סיכום תמונת המחקר מצביעה על מאפייני ההתייחסות בספרי הלימוד של הרש”פ (שהם גם ספרי הלימוד שבשימוש אונר”א בכיתות א’-י’) אל ה”אחר” היהודי-ישראלי ואל השלום במסגרת הסכסוך, כדלהלן:

1. דה-לגיטימציה הן של קיום מדינת ישראל – היא איננה מופיעה על המפה ובמקומה מופיעה פלסטין כמדינה הריבונית באזור – והן של עצם נוכחותם בארץ של היהודים אשר מוצגים כמתיישבים קולוניאליים ועריהם, ובראשן תל אביב, אינן מופיעות על המפה. אין גם הכרה בקיומם של מקומות קדושים ליהודים בארץ והם מוצגים כמקומות קדושים למוסלמים שנגזלו ע”י היהודים (הכותל, מערת המכפלה וקבר רחל). בספרי הלימוד הפלסטיניים החדשים שיצאו לאור בשנים 2017 – 2018 ניכרת מגמת החמרה המתבטאת בהשמטת שם ישראל בכלל והחלפתו בביטוי “הכיבוש הציוני” ברוב המכריע של הטקסטים המזכירים אותה, ובהכחשה גורפת לקיומה של היסטוריה יהודית בארץ. השרידים הארכיאולוגיים המרובים שהתגלו ומוכיחים זאת מתוארים כ”מזוייפים”.
2. דמוניזציה מסיבית של ישראל ושל היהודים, כשהאחרונים מוצגים גם כאויבי האסלאם מאז ראשיתו. ישראל מוצגת כישות שכולה רוע וכאחראית הבלעדית לסכסוך בעוד שהפלסטינים מוצגים כקורבן האולטימטיבי. לא ניתן בספרים שום מידע אובייקטיבי על ישראל והיהודים שיאזן במקצת את התמונה הנוראה הזאת. אין גם שום התייחסות בספרים לפרט היהודי-ישראלי כאל אדם רגיל, אלא רק כאל קבוצה, עם המשמעות הנלווית לכך של זרות ואיום קיומי על הפלסטינים.
3. העדר חינוך לשלום ודו-קיום עם ישראל ובמקום זאת קריאה למאבק אלים ל”שחרור פלסטין” כולה, כולל שטחי ישראל בגבולותיה מלפני 1967 הנחשבים כשטחים פלסטיניים כבושים מאז 1948. לתוך מאבק זה מוכנסים אלמנטים דתיים כגון ג’יהאד, מות קדושים (שהאדה) והצורך לשחרר את מסגד אלאקצא ובכך הופכים אותו ממאבק לאומי למלחמת קודש דתית נגד “עוזרי השטן” – על ההשלכות החמורות הנובעות מכך לגבי הסיכוי לפתרון של שלום. הספרים החדשים מ-2017 ו-2018 אף מחריפים את הטון בעניין זה ורומזים על השמדת יהודי הארץ לאחר השחרור, לצד הדגשת תפקידן של פעולות הטרור, כמו ההתקפה על האוטובוס הישראלי בכביש החוף ב-1978 ורצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972 במסגרת אותו מאבק אלים. הספרים החדשים גם מבהירים כי שיבת צאצאי פליטי 1948 לא תתבצע לשטח ישראל אלא לשטח פלסטין לאחר סילוק ישראל.

נספח: עקרונות אונסק”ו לגבי חינוך לשלום ולסובלנות

• האם תכנית הלימודים מקדמת סובלנות, הבנה וכבוד כלפי ה”אחר” וכלפי תרבותו, הישגיו, ערכיו ואורח החיים שלו?[4]
• האם תכנית הלימודים מפתחת יכולת לפתור סכסוכים פתרון בלתי אלים?[5]
• האם תכנית הלימודים מקדמת שלום?[6]
• האם תכנית הלימודים מקדמת הבנה ושיתוף פעולה בינלאומיים ומניעה את התלמיד להבין ולשאת באחריות לשמירה על השלום?[7]
• האם תכנית הלימודים נקיה ממלים, דימויים ואידיאולוגיות שעלולים ליצור דעות קדומות, תפיסות מוטעות, סטראוטיפים, אי-הבנות, חוסר אמון, שנאה על רקע גזעי, קנאות דתית ואיבה על רקע לאומי, וכן כל סוג של שנאה ובוז לקבוצות או עמים אחרים?[8]
• האם כל החומר החינוכי (ספרי לימוד, חוברות עבודה, מדריכי מורים, מפות, איורים, עזרי הוראה) מעודכן, מדוייק, מאוזן ונקי מדעה קדומה? האם נעשה בו שימוש בקני-מידה שווים לקידום הכרה והבנה הדדית בין עמים שונים?[9]
• האם תכנית הלימודים כוללת נתונים אובייקטיביים מלאים ומעודכנים וניתוח ביקורתי של הגורמים ההיסטוריים ובני זמננו שביסוד הניגודים, הסכסוכים והמתיחות בין מדינות וקבוצות, כולל דיון בדרכים להתגבר על אותם ניגודים?[10]

[1] Peace and the “Other” in Syrian School Textbooks (2001); The West, Christians and Jews in Saudi Arabian Schoolbooks (2003); Jews, Christians, War and Peace in Egyptian School Textbooks (2004); The War Curriculum in Iranian Schoolbooks (2007); Peace and the “Other” in Tunisian Schoolbooks (2009). כל המחקרים האלה פורסמו ע”י מכון IMPACT-SE ונמצאים באתר שלו.

[2] Jews, Israel and Peace in Palestinian School Textbooks (2001); Jews, Israel and Peace in the Palestinian Authority Textbooks and High School Final Examinations – Complementary Report (2002); Jews, Israel and Peace in the Palestinian Authority Textbooks – The New Textbooks for Grades 3 and 8 (2003); Jews, Israel and Peace in the Palestinian Authority Textbooks – The New Textbooks for Grades 4 and 9 (2004); Jews, Israel and Peace in the Palestinian Authority Textbooks – The New Textbooks for Grades 5 and 10 (2005); Jews, Israel, the West and Peace in Palestinian Authority Textbooks for Grades 11, 12 and Muslim Schools in the West Bank (Draft, 2007); Palestinian Textbooks: From Arafat to Abbas and Hamas (2008).  גם מחקרים אלה פורסמו ע”י המכון הנ”ל ונמצאים באתרו.

[3]  ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית: ההתייחסות ליהודים, לישראל ולשלום (בשותפות עם ד”ר רוני שקד, 2017); ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית: ההתייחסות ליהודים, לישראל ולשלום – השלמה ועדכון (2018); היחס ליהודים, לישראל ולשלום בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית לכיתות י”א, י”ב שהודפסו בשנים 2017-18: מחקר משלים (2018). מחקרים אלה פורסמו בעברית ואנגלית ע”י מרכז המידע למודיעין ולטרור ע”ש אלוף מאיר עמית ונמצאים באתר שלו.

[4] מבוסס על “הכרזת העקרונות בנוגע לסובלנות” שנחתמה ע”י המדינות חברות הארגון ביום 16 נובמבר 1995, סעיפים 1, 4.2.

[5] מבוסס על “המסגרת המשולבת לפעולה בנוגע לחינוך לשלום, לזכויות אדם ודמוקרטיה” שאושרה ע”י ועידת אונסק”ו בפריז, נובמבר 1995, סעיף 9 ועל “הכרזת העקרונות בנוגע לסובלנות” הנ”ל, סעיף 5.

[6] שם, סעיף 6.

[7] מבוסס על “המלצות אונסק”ו בנוגע לחינוך להבנה, שיתוף פעולה ושלום בינלאומיים, ובנוגע לחינוך לזכויות אדם וחירויות יסוד”, אשר אומצו ע”י הוועידה הכללית בפריז ביום 19 נובמבר 1974, סעיפים ) III6), ) IV7).

[8] שם, סעיפים III (6), IV (7), VII (39) וכן “המסגרת המשולבת” הנ”ל, סעיף 18.

[9] שם, סעיפים VI (39), X (45) וכן “הכרזת העקרונות בנוגע לסובלנות”, סעיף 4.3.

[10] מבוסס על “המלצות אונסק”ו” הנ”ל, סעיף V (14).