French
German
Hebrew
Noruegan
Russian
Spanish
Swedish
Polish
Portuguese
Last December, the Tel Aviv University administration announced plans to close later this year, the Tami Center for Peace Research, because the donors backed off. Philanthropist Daniela Steinmetz, who together with her husband sponsor the Center, (named after their deceased daughter) explained that “The relevance and the interest in resolving the [Israeli-Palestinian] conflict has waned considerably,” which has “led us to think it would be preferable to invest the funds in something for which there is a greater need.”
The Dean of Humanities and Social Sciences added that “there was no justification for continuing the center’s operations” because “there has been a continuing erosion that is worrying about the quality and the academic level of the center’s activities and its publications. Under an academic platform for research on peacemaking – theory and practice, it has become the stage to create position papers on monotonous subjects.”
Scholars involved with the Center reacted to the news. Prof. Daniel Bar-Tal expressed dismay, “I was dumbfounded and very sad to hear the news of the plan to close the Tami Steinmetz Center for Peace Research. It is hard to imagine that such a plan even crossed anyone’s mind…After about 45 years on the university’s faculty and about 40 years during which I have been engaged in researching conflicts in the world and their solution through peace, I can testify that the center is one of the most splendid and active contributors to the production of knowledge and developments for expanding views that I am familiar with anywhere in the world. I refuse to believe that Tel Aviv University will shut down a center that aims to advance peace in the state of Israel.”
Bar-Tal has also circulated a letter, signed by him and his colleagues, titled “No to the Closure of Tami Steinmetz Center,” in which he wrote that the University’s decision “reflects the university’s surrender to a pervasive public and political mood whereby the conflict in the Middle East is unsolvable, the peace process is no longer relevant, and there is no point in researching the factors involved in its promotion and containment.” He added, “We mustn’t, as current and former academic faculty members, accept this position.” Bar-Tal vehemently disagreed with the assessment of the Dean of Humanities and Social Sciences, “these arguments are essentially unfounded. They are particularly outrageous as in this case they do not rely on in-depth assessment or examination as is customary but is based on an opinion that was invited by the university administration in retrospect.” He argued for the achievements of the Center as a world leader in the field of peace studies.
Bar-Tal’s position should not come as a surprise. IAM often reported that his scholarship mostly blamed Israel for the continuation of the conflict. To recall, Bar-Tal has developed a theory on a “Masada Complex” of Jewish Israelis which prevents them from embracing peace. Bar-Tal also promoted the theory on the Israeli “development of socio-psychological barriers” to peace.
Another scholar of the Tami Steinmetz Center is Prof. Amal Jamal. In a lecture hosted by the Center, titled “Peace Movements in Israel – Critical Examination“, in Apr 2017, Jamal shared some eye-opening conclusions. According to him, the peace camp does not contribute to peace; and, Israel cannot offer a solution because Israel is the problem.
A perusal of the publications of the Center indicates that blaming Israel for the peace stalemate was the prevalent mode of “peace research.” Evidently, the majority of researchers at the Tami Steinmetz Center for Peace Research did not look at the conflict as a dynamic interactive process between two players. As a result, their methodology has suffered from two serious biases.
The first one is the tendency to adopt psychological reductionist theories, linked to Geza Roheim, a controversial psychoanalytical anthropologist. Akin to the psychoanalytical tradition in political science, the theory postulated that all mass phenomena could be conceptualized in terms of individual psychological processes derived from some historical meta-structures or events. In the case of the Israeli Jews, the Holocaust and the Masada Complex were said to prevent them from embarking on a genuine peace process.
The second bias is known as the “spoilers’ effect,” a concept pioneered by Stephen Stedman who studied successful as opposed to failed peace processes. Stedman noted that a group or groups which strongly opposed a peace settlement would use violence in order to sabotage and undermine the overall credibility of the “peace hosts,” that is, the group which sponsors the agreement.
Stedman’s theory fits well with the Oslo process. In early 1994, a few months after Yasser Arafat and Yitzhak Rabin signed the Declaration of Principles, the top Iranian leaders concluded that peace between the Palestinians and Israel would destroy one of the foundational principles of Khomenism: the control of Jerusalem and the annihilation of the Jewish state. The Iranian Revolutionary Guards Corps and its foreign operational branch the Quds Force, used the Palestinian Islamic Jihad (PIJ) and Hamas to launch a cycle of devastating suicide bombing, which, as assumed, undermined the Israeli trust in peace. Indeed, shortly before his death in 1995, Rabin contemplated building a fence to stop the attacks. Arafat who lost control over the Palestinian Authority was either unwilling or unable to take on the Islamists. So much so that he refused to accept the highly generous Israeli peace proposal at Camp David II. In the subsequent Second Intifada, more than a thousand Israeli civilians were killed and thousands wounded. When Israel left the Gaza Strip, Hamas used Iranian-supplied missiles to periodically shell the Jewish settlements across the border. Hamas and PIJ had never changed their plan to create a Palestinian state on territory that would include the present State of Israel. Hezbollah, another Iranian proxy, has repeatedly declared its intention to wage a war against the Jewish State.
Cleary, acknowledging the role of Iran and its Islamist proxies would have created a better understanding of the collapse of the peace process. However, the Center’s scholars, as well as the larger peace studies community, have shied away from Stedman. To acknowledge that spoilers may play a crucial role in conflict resolution would have destroyed the foundational theory of peace studies, namely, that all players in the peace process are equally motivated to achieve peace.
Until such time, the peace studies scholars in Israel are bound to live in a bubble detached from the nitty gritty of real conflicts. Instead of complaining that Daniela Steinmetz pierced this bubble, they should be grateful that for thirty years the family largesse enabled them to use the Center as a platform for “mundane papers,” in the words of the TAU Dean of Humanities and Social Sciences.
Tel Aviv University Shutting Down Center for Peace Research
Sources say decision not preceded by any examination of center’s work in past several years ■ Decision slated to go into effect in middle of academic year
Or Kashti
Dec 27, 2019 12:35 AM
The Tel Aviv University administration recently announced its intention to shut down the Tami Steinmetz Center for Peace Research. The decision was told to various people at the center, and is slated to go into effect in the middle of the academic year.
According to sources involved in the issue, the decision was not preceded by any examination of the center’s work during the past several years. In the background to the decision is the possibility that the donors will cease to fund it.
“Even if its intentions are otherwise, by closing the center the university is joining the murky wave of directing fewer and fewer resources to peace research, democracy and humanist values,” says Prof. Izhak Schnell of the Department of Geography and Human Environment. His colleague Dr. Uriel Abulof of the School of Political Science adds: “There is no place more important for nurturing peace than academia. Academia is experienced precisely in the possibility of thinking about and imagining what doesn’t exist at the moment, and analyzing the ways to reach it.”
The Tami Steinmetz Center for Peace Research, a joint project of the Faculties of Social Sciences, Humanities and Law, was founded in 1992 and is considered one of the leading academic forums in the field in Israel. Its activity includes supporting research and publications, holding workshops and conferences and forming cooperative projects within the university and elsewhere, including the Palestinian Authority and civil society organizations. The center is funded by Daniela and Daniel Steinmetz, who established it in memory of their daughter, and it is headed by African history specialist Prof. Moti Tamarkin.
The university responds that “an academic procedure is currently underway to examine the feasibility of continuing the center’s activity.” According to Daniela Steinmetz, “The relevance and the interest in resolving the [Israeli-Palestinian] conflict has waned considerably,” and this has “led us to think it would be preferable to invest the funds in something for which there is a greater need.”
In the past several years the center has supported studies that dealt with topics such as the influence on young people and adults of online information about the Israeli-Palestinian conflict, the integration of graduates of Arab schools into the labor market, relations between Jewish and Arab students at college, and examination of the government’s policy towards the Arab minority.
Currently underway are studies of topics such as the ways peace and human rights organizations depict their activities to the public, the influence of the religious Zionist right on the decision-making process in Israel, the influence of the Palestinian prisoners’ movement on the agenda in the territories and also, as in one title, “The rise and crystallization of the Arab middle class in Israel.”
People at the university who have sought explanations from the administrative heads for the decision to shut down the research center have received only partial, evasive and sometimes contradictory answers. These relate, for example, to considerations of the Steinmetz family, to changes in the presidency of the university last summer (Prof. Ariel Porat replaced Prof. Joseph Klafter) or to vague dissatisfaction with “the lack of media prominence” for the center, as one of the sources put it.
“I was dumbfounded and very sad to hear the news of the plan to close the Tami Steinmetz Center for Peace Research. It is hard to imagine that such a plan even crossed anyone’s mind,” Prof. Daniel Bar-Tal of the School of Education wrote to Porat. “After about 45 years on the university’s faculty and about 40 years during which I have been engaged in researching conflicts in the world and their solution through peace, I can testify that the center is one of the most splendid and active contributors to the production of knowledge and developments for expanding views that I am familiar with anywhere in the world. I refuse to believe that Tel Aviv University will shut down a center that aims to advance peace in the state of Israel.”
According to Prof. Emeritus Ilai Alon of the Philosophy Department, who studies conflicts in Islamic culture, “The subject of peace has been pushed aside in academia, just as in the general public. This isn’t a matter of direct political influence, but rather of the general atmosphere. No one is talking about peace. This outlook has trickled down into the public and from them to donors to the university, though it’s not certain that this is the order in which it has happened. Who if not academia needs to examine and play with ideas that don’t look so applicable in the next 10 minutes? Academia needs to think beyond the here and now. It is supposed to be a stable basis, beyond political, economic and meteorological fluctuations. Closing the center is a very grave mistake.”
Political scientist Dr. Uriel Abulof holds a similar view. Without addressing the way in which the decision was taken, he says, “It’s very regrettable that the university is shutting down a center the func’tion of which is to try to figure out whether and how it is possible to achieve peace. This says a number of sad things, not only about the university but also about the place where Israeli society is today. Giving up the center is like giving up academia’s role of nurturing and creating a space for the possibility of peace in our lives.”
According to geographer Prof. Schnell, the Steinmetz Center “was focused less on advancing the prestige of the university and more on a contribution to Israeli society. However, it seems that the heads of the university are emphasizing the international rankings of universities. In the decision to shut down the center there is a relinquishing of an institute with a very large social contribution. In the atmosphere of BDS in academia in Europe and North America, the existence of such a center (and support for the researchers studying peace) serves as an answer, albeit a partial one, to the accusations that academia in Israel supports the occupation.”
In light of the forthcoming closure, at the beginning of this month a group of about 15 scholars, who have been awarded grants by the center, wrote to Porat with a request to make it possible to publish their studies. “The hasty and illegal decision has harmed quite a number of researchers in a significant way, after they carried out their obligations to the center, which is now breaching its obligation to them. This situation is unacceptable in self-respecting institutions. Breaking the center’s obligation is illegal and damages the university’s credibility and the decency under the authority of which the center operated,” the letter reads.
======================================================
———- Forwarded message ———
From: Daniel Bar-Tal <daniel@tauex.tau.ac.il>
Date: Thu, Jan 9, 2020 at 3:35 PM
Subject: [Academia-IL] FW: לא לסגור את מרכז שטינמץ למחקרי שלום
To: Academia-IL@listserver.cc.huji.ac.il <Academia-IL@listserver.cc.huji.ac.il>
לא לסגירת
מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב
לאחרונה החליטה משפחת שטינמץ להפסיק את תרומתה השנתית למימון פעילותו של מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום הפועל מאז 1992. זאת זכותה כמובן, הגם שלפני כשנה בלבד בדקה המשפחה אפשרויות להרחבת התמיכה במרכז ולהוסיף תרומה מתוך הערכה חיובית מוצהרת על פעילותו, והייתה נכונה לסמוך את ידיה על תכנית רחבת היקף שהוגשה לה. הטיעון של המשפחה להפסקת המימון למרכז תמי שטינמץ היה בהפיכתו של נושא חקר השלום לבלתי רלוונטי ונעדר ענין ציבורי. התפנית החדה בעמדת המשפחה מעוררת תמיהה ונראה כי נבעה מהתערבותם של גורמי אדמיניסטרציה באוניברסיטה שפעלו תוך ניגוד עניינים חמור, כאשר כל מטרתם הייתה להעביר את הקרן והתרומה הנוספת של משפחת שטינמץ למטרה אחרת.
למרבה הצער, הנהלת האוניברסיטה לא ערערה על הטענה בדבר חוסר הרלוונטיות של נושא השלום ובחרה לסגור מרכז אקדמי ותיק המקיים פעילות מחקרית-אקדמית משגשגת וחשובה. היא הזדרזה להודיע על סיום פעילותו של המרכז, וסגירתו לאלתר, מבלי לבצע את ההליכים והנהלים אשר היא עצמה קבעה, וללא שהודיעה על כך מראש, כמקובל במוסד אקדמי ראוי לשמו.
ההחלטה מניה וביה לנעול את שעריו של מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום לצורך הסטת תרומתה הנדיבה של המשפחה למטרה אחרת, משדרת תמימות דעים של האוניברסיטה עם המשפחה כי נושא השלום אינו ראוי עוד למחקר ונעדר חשיבות אקדמית וציבורית. היא משקפת כניעה של האוניברסיטה להלך רוח ציבורי ופוליטי מתפשט והולך לפיו הסכסוך במזה”ת הוא בלתי פתיר, תהליך השלום אינו רלוונטי עוד, ואין עוד טעם בחקר הגורמים הכרוכים בקידומו ובבלימתו. אל לנו כחברי סגל אקדמי בהווה ובעבר לקבל עמדה זו מפי ראשי מוסד אקדמי שייעודו לקדם רעיונות בפתיחות וביקורתיות, לרבות נושאים הנתונים במחלוקת. חקר תהליכי שלום, חסמים וערוצים אפשריים קידום תהליך שלום הוא לדעתנו מהאתגרים החשובים ביותר שבפניה עומדת מדינת ישראל ואין להעלות על הדעת התעלמות ממנו או הדחקתו.
זאת ועוד: בעולם פורחים מרכזים מסוג מרכז תמי שטינמץ גם במדינות שאינן מעורבות בסכסוכי דמים מתמשכים כמו ארצנו. לא ניתן להעלות על הדעת שאוניברסיטת תל-אביב במקום לעודד פיתוח של נושאים חשובים כמו חקר תהליכי סכסוכים, חקר פתרונם וחקר של תהליכי שלום, תביע במעשה, אם לא באמירה, הסכמה לנימוק שאין לו מקום במוסד אקדמי מכובד, ובוודאי לא בהקשר בו מוצאת עצמה מדינת ישראל.
הסיבה הפורמלית שניתנה ע”י ראשי האוניברסיטה לסגירת המרכז הייתה כי “דיקאני מדעי הרוח ומדעי החברה הביעו דעה לפיה אין הצדקה להמשך פעולות המרכז”. בנוסף נטען שבמהלך השנים “חלה שחיקה מתמשכת מדאיגה באיכות וברמה האקדמית של פעילות המרכז ושל הפרסומים שהוא מוציא תחת ידיו. תחת להוות אכסניה אקדמית למחקר שעניינו עשיית שלום – תיאוריה ופרקטיקה, הוא הפך לבמה ליצור ניירות עמדה בנושאים חד-גוניים”.
טענות אלו מופרכות מעיקרן ומשוללות כל יסוד. הן מקוממות במיוחד שכן במקרה דנן אין הן נסמכות על הערכה או בדיקה מעמיקה כמקובל, אלא על חוות דעת שהוזמנה על-ידי הנהלת האוניברסיטה בדיעבד וכל כולה באה לתמוך במהלך לאחר מעשה. כחברי סגל ותיקים ונאמנים של האוניברסיטה, אנו כואבים ומצרים מאוד על הדרך הבלתי ראויה בה נהגה הנהלת המוסד, כאשר בחרה לערער את המוניטין האקדמי של חוקריה ללא כל הצדקה אקדמית, רק כדי להכשיר בדיעבד את החלטתה על סגירת המרכז.
מרכז תמי שטינמץ נמנה על השורה העליונה של מוסדות המחקר בתחומו. מנהליו בעבר ובהווה הפכו את המרכז למקום שוקק פעילות אקדמית, פתוח לרעיונות והצעות, שמתרחשת בו עבודה רב תחומית לפיתוח והפצת ידע על גורמי סכסוכים, סיבות להסלמתם, ופתרונם בדרך השלום. פעילות המרכז כוללת סדנאות קבועות (4-6 פעמים בשנה) בהשתתפות חוקרים בכירים מכל האוניברסיטאות, פגישות של חוקרים על נושאים ספציפיים, חממה מפרה למחקרים שמתבצעים על ידי חוקרים שונים, שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים בארץ וחו”ל, ימי עיון וכנסים בהשתתפות חוקרים מחוץ לארץ, פרסום חוברות וספרים על מגוון נושאים בתחום יישוב סכסוכים ותהליכי שלום, עידוד חוקרים צעירים על ידי מתן מלגות מחקר ופרסים למחקרים מצטיינים ומענקים לחוקרים בכירים לביצוע מחקרים חדשניים ומקוריים כ-SEED MONEY. על בסיס הידע שנצבר כתוצאה מפעילות המרכז יכלו מסטרנטים ודוקטורנטים להגיש את העבודות הגמר שלהם, והתפרסמו לא מעט ספרים ומאמרים בכתבי עת אקדמיים מהשורה הראשונה. העבודה של המרכז שימשה מקור השראה לפרסומים מדעיים שהתפרסמו בשם אוניברסיטת תל אביב בהוצאות הספרים האקדמיים וכתבי העת המובילים בעולם. היקף ואיכות פרסומים אלה מערערים את הטיעון בדבר התדרדרות המרכז (רשימת מדגם של הפרסומים ניתן לקבל בהנהלת המרכז).
לעניות דעתנו לא ניתן לעבור לסדר היום על סגירת מרכז תמי שטינמץ מבלי שנעשה כל ניסיון לאפשר המשך קיומו לפחות לתקופת ביניים בה יוכל לעמוד בהתחייבויותיו העומדות לחוקרים, ואשר במהלכה ייעשו מאמצים לגיוס מקורות מימון חילופיים. אנחנו פונים לחברי הסגל מהמוסדות האקדמיים להרים קול מחאה ולו גם כדי למנוע תקדים לסגירה שרירותית כזו של מכוני מחקר אחרים בעתיד.
החותמים (לפי סדר א”ב שמות משפחה):
פרופ’ אלעאי אלון, פרופ’ דניאל בר-טל, פרופ’ גליה גולן, פרופ’ דן יעקבסון, פרופ’ מיכה פופר, פרופ’ עמירם רביב, פרופ’ יצחק שנל, פרופ’ גבי שפר
==================================================================
https://m.tau.ac.il/sites/default/files/4.4.17%20peace%20movements.pdf
מתכבדים להזמינכם לערב עיון
תנועות השלום בישראל – מאין ולאן?
אירוע שנתי לזכרו של ד”ר רון פונדק ז”ל
יום שלישי,4 באפריל,2017, ח’ ניסן תשע”ז
אולם “כס המשפט”, בניין טרובוביץ למשפטים, קמפוס אוניברסיטת תל אביב
15:30 – התכנסות
16:30-16:00 – פתיחה
דברי ברכה
פרופ’ מוטי תמרקין, ראש מרכז תמי שטינמץ, אוניברסיטת תל – אביב
מר יובל רחמים, יו”ר פורום ארגוני השלום
דברים לזכרו ופועלו של ד”ר רון פונדק ז”ל
מיכל פונדק שגיא, נציגת המשפחה
הגב’ מנואלה דבירי
מתן מענק מחקר ע”ש רון פונדק ז”ל
17:45-16:30 –
תנועות השלום בישראל – בחינה ביקורתית
יו”ר:
פרופ’ גליה גולן,
המחלקה למדע המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים
פרופ’ תמר הרמן, האוניברסיטה הפתוחה והמכון הישראלי לדמוקרטיה
פרופ’ אמל ג’מאל, ראש מכון וולטר ליבך, בית הספר למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב
פרופ’ דניאל בר-טל, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב
18:15-17:45 – הפסקה
19:30-18:15 – תנועות השלום בישראל – מבט חדש
יו”ר:
תמי מולד חיו, עיתונאית
יהלומה זכות, מייסדת חוסן אופקים, צוות היגוי נשים עושות שלום
אבי בוסקילה, מנכ”ל שלום עכשיו
רמי אלחנן, פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני למען פיוס ושלום
פנינה פויפר, דרכנו–אחראית תא חרדי ואזור ירושלים
הציבור מוזמן .
מרכז תמי שטינמץ
